הפלה, בין אם היא טבעית ובין אם נעשית באופן מלאכותי יזום, היא הליך לא פשוט, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. ישנן סיבות שונות מדוע נשים עוברות הפלה וגם סוגים שונים של הליכים, המותאמים לאותה תקופה שבה יש לבצעה.

הפלה תרופתית

הפלה תרופתית היא הפלה הנעשית באמצעות תרופות מיוחדות הגורמות להפסקת ההיריון. זוהי הפלה מלאכותית לכל דבר, הפלה כימית, העוזרת בהוצאתו של העובר מהגוף בשלבים הראשונים מאד של ההיריון. סוג זה של הפלה נעשה במשך תקופה של שבועיים לכל היותר והוא כרוך בכמה מפגשים המצריכים השגחה וגם בדיקות שונות על מנת לוודא את הצלחתו של ההליך. במקרים של הפלות חוזרות או בעיות בריאותיות שונות, הקשורות לאם ההריונית או לעובר, יוצע ההליך שיתבצע בפועל אך ורק במקומות המורשים לכך.

ההפלה התרופתית, שלא כמו הפלה טבעית, היא הפלה מתוכננת מראש. מבצעים אותה בין השבוע הראשון לשבוע ה-9 מקסימום להיריון ובמקרים מסוימים היא עשויה להיות כרוכה בתופעות לוואי שונות, כמו התכווצויות, כאבים ולעיתים גם דימומים. אלו יכולות להיות תופעות קלות מאד שחולפות מעצמן, ובמקרים נדירים להפוך לסיבוכים.

הסיכוי לכך הוא נמוך מאד וזו גם הסיבה מדוע ישנה חשיבות רבה מאד בסיוע של גורמים מקצועיים ומנוסים. כדי לעבור הפלה ללא דימום ותופעות אחרות לא רצויות, יש לעשות זאת במרכזים רפואיים המורשים לבצע הפלות מלאכותיות.

הפלה מכאנית

הפלה בשאיבה או הפלה באמצעות גרידה תעשה בדרך כלל החל משבוע 10, כאשר הסיכוי להשפעתן של התרופות על ההיריון הוא נמוך מאד. ההפלה מסוג זה, שלא כמו הפלה עצמונית, כוללת שאיבת העובר (אפשרי עד השבוע ה-12) או תפיסתו באמצעות מלקחיים, מה שרלוונטי לחודשים מתקדמים יותר.

לאחר מכן יבצע הרופא הליך של גרידה, כלומר – ניקוי שאריות הגוף מהעובר ומחומרי ההיריון השונים. גם כאן תיתכנה תופעות לוואי שונות, כמו נזק לפוריות, זיהומים רחמיים, פגיעה באיברים הפנימיים, דימומים וסיכון גבוה יותר ללידה של פגים בעתיד. זו יכולה להיחשב הפלה מאיימת בשל מורכבותה, אך מכיוון שהיא נעשית מחוסר ברירה פעמים רבות יש לקחת בחשבון את כל הסיכונים וגם לדאוג שזו לא תהיה הפלה נדחית.